שמות פרק יג'

מאת: יעקב אמסלם

פש(ו)ט הפרק:
ה' מצווה את משה לומר לבני ישראל שכל בכור שיִולד להם, בין בכור אדם ובין בכור בהמה, שייך אליו.

משה פונה אל העם ואומר להם שעליהם לזכור שהקב"ה הוציא אותם מארץ מצרים בעצמה גדולה, וכשיביא אותם אל ארץ כנען עליהם לעבוד אותו שם. עבודה זו באה לידי ביטוי בחג הפסח, כשבליל הסדר על כל אחד לספר לילדיו שה' הוציא אותנו ממצרים כדי שנעבדהו. כמו כן העבודה באה לידי ביטוי בהנחת התפילין, שדרכן אנו זוכרים את התורה והמצוות ואת חוזק ה' שהוציאנו ממצרים. עכשיו מגיע משה לציווי, ואומר לבני ישראל שכשה'

יביאם אל ארץ כנען וייתן אותה בידם, הם מצווים להקדיש לו את הבכור שבבהמתם ואת הבכור שבהם. כשהילדים יראו זאת הם עלולים לשאול לפשר המעשה, ועל כל אחד להשיב לילדיו שזה משום שה' הוציאנו בעצמה גדולה ממצרים והרג להם את כל בכורותיהם, באדם ובבהמה, ועל כן אנו מצווים להקדיש לו את בכורותינו, וכן מצווים אנו להניח תפילין, שכאמור לעיל מזכירים לנו את התורה, המצוות ויציאת מצרים.

פרשת בשלח- לאחר שפרעה שלח את עם ישראל מארצו, ה' הוביל אותם בדרך הארוכה, ולא בדרך הקצרה, כיוון שהדרך  הקצרה הייתה מלווה במלחמה והוא ידע שהעם עלול לשוב אל ארץ מצרים מרוב הפחד, על אף שהיו חמושים, ולכן הובילם בדרך עקיפה, דרך ים סוף. לפני כן, משה לקח עִמו את עצמות יוסף, כפי שהשביע יוסף את העם לפני מותו.

העם יצא מסוכות וחנה באתם,  בקצה המדבר. ההליכה הייתה באופן כזה שה' הלך לפני העם, באמצעות עמוד ענן ביום ובאמצעות עמוד אש בלילה, וכך גם בלילה יכלו לראות את הדרך.

מעמיקים מבט:
ראינו בפרק זה שעל כל אחד לספר לבניו על יציאת מצרים, ולומר להם שכל יציאת מצרים הייתה על מנת שנגיע לארץ ישראל ונעבוד שם את ה'.

אך דבר זה אינו מובן כל כך – האם יצאנו ממצרים כדי שנהיה עם חופשי ולא משועבד, או שיצאנו ממצרים כדי להמשיך להיות עבדים, רק שבמקום פרעה נהיה משועבדים לה'?

אלא, אנו לומדים כאן יסוד עמוק וחשוב: החירות האמיתית שלנו היא לעבוד את ה'. שהרי האדם מורכב מגוף ונשמה, מחומר ורוח. כל עוד הנשמה לא תהיה זו שמובילה ומנהיגה את הגוף, האדם יהיה משועבד לגופו, לרצונותיו הנמוכים, ולא יהיה מאושר באמת. על ידי קיום התורה והמצוות אנו מוציאים מהכח אל הפועל את הנשמה שבקרבנו, אנו נותנים לה מזון ומאפשרים לה להנהיג את הגוף, וכך האדם שרוי בשמחה וברוגע. חשוב לציין שבמצב כזה גם הגוף ממלא את תפקידו האמיתי ושמח בכך, שהרי תפקיד הגוף הוא להיות משכן לנשמה, או במילים אחרות, לעזור לנשמה לצאת אל הפועל.